ZAP BALTIC CUP שנת 2005
אז נסעתי ללטביה כחבר בקבוצת TEAMX כדי להשתתף בתחרות ZAP BALTIC CUP שנת 2005. במקור רצינו להגיע ל NOVICE , שזה למעשה AMATEURS B , רמה אחת מעל ROOKIES , אבל לא הכי קשוחים. לצערנו או לשמחתנו, תלוי מאיזו נקודה מסתכלים על כל העסק, זה לא יצא. אז הבה נספר את הסיפור שלנו...
...אחת וחצי בלילה, בדיקת דרכונים בריגה, לטביה. המג"בניק הלטבי לא דובר אנגלית, רוסית או כל שפה נורמלית אחרת. לשאלה " Where do i get my luggage " הוא עושה פרצוף עקום ומנפנף עם היד לכיוון לא מוגדר מאחוריו. מאחר והטיסה מפרנקפורט הייתה כמו טיסה במטוס פרטי - 30 איש במטוס שמיועד ל140-160 איש, לא הייתה הרבה תסבוכת, מצאתי בסופו של דבר די מהר את חפציי וציודי הרב, ועשיתי דרכי לכיוון היציאה, בה חיכו לי מארק ויבגני שעה תמימה [ כן, הגרמנים האלה למרות כל הפונקטואליות שלהם איחרו, משהו תפעולי במטוס, אני יודע]. הטיסה הייתה יפה מאוד – טיסה מעל לים הבלטי, בחלון כל הדרך רואים את כוכב הצפון, וזוהר אדום-כתום קליל מעל האופק, מדהים.
בכל מקרה יצאנו מהשדה תעופה, עלינו על האוטו [ פולקסווגן במצב ריקבון מתקדם ], ועשינו דרכנו אל כיוון היציאה מהחנייה. מה היה שם עם התשלום לא הבנתי, בכל מקרה פתחנו מפה וניסינו למצוא את בריבנבאס. זה רחוב כזה בריגה, פעם היה היטלרשטרסה. בכל מקרה, תודות ליכולות הניווט היוצאות מן הכלל של יבגני, הגענו למלון, לא לפני ששמנו לב לכך שהלטבים בסוף כל מילה תוקעים ס'. למה? לא יודע. אבל הגענו למסקנה שאם יש שלט שכתוב עליו Centrs , אז זה בטח לכיוון המלון שלנו - Oskars , ובכלל כל דבר עם ס' בסוף נמצא ב Centrs . בכל מקרה, הגענו למלון, הערנו את פאפא וחצי מהעולם והלכנו לישון. פאפא הלילה לא נחר.
אני חושב שראוי לציין כבר עכשיו את מצבו הרעוע של הפולקסוואגן – האגזוז שלו לא היה מחובר למרכב, אז כל פעם שעברנו על פסי רכבת הוא היה נדפק ברצפה, ומה שעוד מעניין בו – הוא לא היה ניתן לנעילה. פשוט לא ננעל, למה? לא יודע, אבל לא השארנו בו שום דבר אפילו אם זו הייתה עצירב קטנה ביותר. ועוד ראוי לציין לגביו – מספרו היה שני אותיות וצירוף 'מקרי' ביותר של המספרים הבאים – 6666 . דרך אגב, על המרסדס שלנו התנופף לו סרט כתום של יורי, ועל הפורד – סרט כתום ארוך יותר שלי. תחי מדינת ישראל השלמה אפילו אם אנחנו בריגה!
למחרת התעוררתי אני מאמין שבסביבות השעה שמונה, אבל ראיתי שאף אחד לא ער [ אף אחד – פאפא ], וחזרתי לישון. בסוף אני נוטה להאמין שהתעוררנו ככה לקראת 1130, הלכנו לחנות "הרפתקאות פיינטבול", הסתובבנו בה, בהינו באלפי הכדורים המוצגים לראווה [ היו שם 100+ קופסאות, אולי אפילו 250 ], בנשקים שתלויים על הקיר, בערימות הציוד – מכנסיים, ג'רסים, מגנים, חולצות, על ארון מלא בחלקי חילוף ואפגריידים. אחרי זה הלכנו לאכול צהריים ונסענו לאימון. היינו אמורים להגיע לאימון בשעה 1700, אבל הדענו רק באיזה 1900 בסוף, כי לקח לנו איזה שעתיים וארבעים לנסוע, מה לעשות, פקקים, שעת שיא. בקיצור בדרך היה שיעמום מוות [ לכו תנסו לנסוע שעתיים וארבעים בטרנזיט ישן ללא איוורור מזיעים בלי נוף יפה ], ולכן כמובן שעשו שטויות. בהתחלה סתם עשינו "שלום" לאיזה בחור לטבי והוא הראה לנו זובי... לא מנומס. אחרי זה גיא נקט בדרך הלטבי ההוא, רק שהראה את הצד השני... היה מצחיק לפעמים, במיוחד לראות מאחורה את אולג עם המרסדס נקרא מצחוק. הגענו לאימון, אבל אל תחשבו שהיה כבר ערב. זה רק התחיל ליהיות מזג אוויר ערבי כזה – קריר מעט, טיפה רוח. מחשיך בלטביה אחרי 11 בלילה.
האימון עצמו לא היה מעניין, לא יוצא דופן, אולי פרט לעובדה שנכנסנו עם טיובות ושפכנו אותן במהלך האימון. כמו כן אהבנו מאוד את הדרך מילוי אוויר – עומד לכם בתוך קראוון מתנחלים [ רועי : P ] מדחס אוויר עד 4000 PSI , מחברים את הבלון, מורידים ידית וכשהבלון מתמלא עד ל3000 עוזבים. מהיר, תמיד יש אוויר, נפלא, בלי תסבוכת. כמו שצריך.
האימון למחרת היה מהבוקר אני חושב, כבר לא זוכר טוב מי יודע מה. שיחקנו הרבה, צחוקים, ירינו עם DM 5, בלאגנים. היו קבוצות שונות, שוקר ביניהן [ קבוצה עם משקל ממוצע מעל 100 קילו, סוסים אחד אחד ]. שוב פעם קרעו לנו את הצורה כמו אתמול, אבל שוב פעם נהנינו מאוד. במהלך האימון הופיע איליה משום מקום עם אישתו, היה נחמד לפגוש אותו, לקח לו טיפה זמן להתרגל שוב פעם ש"קול מסתורי קורא מן השמיים" זה למעשה פאפא מדבר. אני אישית אהבתי את ה"מטווח" שלהם – מסגרת מתכת דרכה עוברות בצורה אופקית מקלות ברזל, עליהם תלויים לוחות מרובעים קטנים בשטח של איזה 64 ס"מ עם משקל-נגד, כך שהם תמיד מכוונים מעלה, וכשיורים עליהם הם נוטים אחורה וחוזרים חזרה למצב זקוף. די מהנה לרסס את הלוח הקטנצ'יק הזה עד כדי כך שהוא נתקע הפוך. בצורה דומה חוברו גם 3 דמויות בשורה למטה, ובשורה האמצעית היו סתם 3 ריבועים ממתכת בשטח של איזה 400 ס"מ כל אחד, שלא הסתובבו ולא כלום. אז זה מטווח מהנה ומאתגר יותר מזה שיש לנו, בקיצור נחמד. היה שם גם איזה ילדון שמשחק כבר איזה שנתיים וחצי, אבל ספורטיבי רק איזה 4 חודשים ויש לו אימפולס אדום. בלי עין. אז בלבלתי לו במוח שעות על גבי שעות בשביל מה צריך עין בנשקים אלקטרוניים וכיוצא בזה. בסוף האימון חיכינו שעה תמימה למארק שיחזור עם איליה ועוד כמה אנשים שנסעו איתם להחזיר את הרכב שאיליה שכר ושניסע ללידו. על לידו – פסקה חדשה ושלמה.
ובכן, גבירותיי ורבותיי, בלטביה יש שני תסמונות בלבד – תסמונת לטביות בלונדיניות בחצאיות קצרות ותסמונת לידו. מפני שאת התסמונת הראשונה חווינו עם הנחיתה בלטביה ובמהלך כל שהותנו, אפשר להגיד שהיא הייתה צדדית למדי, למרות שעקבותיה עלולות להחרט עמוקות בראשינו. תתפלאו, אבל באמת מלא לטביות בלונדיניות, לובשות חצאיות קצרות, בקיצור תצוגת אופנה צועדת ברחוב. אבל התסמונת החשובה מכל – לידו, שכן The way to man’s heart is through his stomach . לידו זו מסעדה. מה כל כך מיוחד במסעדה? ובכן, בלידו קודם כל אין תפריט, ואין מלצריות. למעשה, אם מישהו יירצה אי-פעם לעשות תפריט הוא ייצטרך לכתוב כרכים על גבי כרכים בעובי של פירוש מלא ממספר מקורות לתנ"ך. אתם נכנסים, לוקחים מגש – ומקום ע-נ-ק כולו לרשותכם – תסתובבו, תקחו כל מה שבא לכם – והמבחר ענק. כל כך ענק שאתם לא תאמינו. יש שולחן נפרד לסלטים, שולחן נפרד לירקות קצוצים [ שזה נקרא סלטים #2 ], איזור שלם באורך מטרים שבו אפשר לקחת תפודים בצורות הגשה והכנה שונות, עוד איזור כזה של בשר עוף, בשר רגיל, בש ר לבן ומה רק לא. מה שהעציב חברים מספר היה הליטראז' של הכוסות שנועדו לבירה – חצי ליטר אני מאמין, אולי 300 cc . כלום. אבל הם גילו מאוחר יותר את הבר בקומה למטה, שם מגישים בירה בכוסות של ליטר, ובכלל, כמעט כל משקה קיים. מה שקורה בקשר לתיסמונת לידו הזאתי – איך שאדם נכנס פנימה בפעם הראשונה, ואפילו בשנייה, הוא מפוצץ את המגש שלו באוכל, עד כדי כך שאפילו אחרי שמילא את בטנו והצטרך לפתוח את החגורה בחור אחד, המגש עדיין מלא בערימות אוכל. הכל שם ניראה טעים ויפה, וראוי לציין, שאכן הכל שם טעים, אפילו מאוד טעים. אבל דעה אישית – אין כמו המסעדה הקטנה במרתף ליד החנות פיינטבול. אווירה מצויינת, מספר שולחנות קטן מאוד [ מקסימום 10 ], דומה ללידו, רק מבחר קטן בהרבה, ותמורת לט וחצי אפשר לאכול טוב, טעים ובאווירה נחמדה ושקטה. אבל בל תטעו – מרתף זה לא מקום רטוב, המסעדה למעשה מהווה מסעדה קטנת מימדים רגילה, רק שהיא נמצאת ביחס למדרכה נמוך מאוד, כך שחלונות המסעדה כמעט בגובה התקרה. נחמד ביותר, טעים, מומלץ.
ב1 ליולי הלכנו לראות מגרש, שהתקיים באצטדיון של האוניברסיטה המי יודע מה של ריגה, שבעיקרון נערכות שם תחרויות שנתיות של מכסחי דשא, לפחות זה היה הרושם מכמות הצמחייה שם. בכל מקרה, אף פעם אל תלכו לאיזור כפרי בלי נייר טואלט, וזה מפני ש-תצטרכו לקחת נייר דיונים של TELRAD ולשפשף אותו חצי שעה שיהיה נייר נורמלי ולא שיוף, ועד אז כבר תספיקו לעשות את צרכיכם 50 אלף פעם. כמו כן אל תסמכו על בית שימוש סובייטי, שכן כל מה שהוא זה ביתן בטון עם גג שבור, שיש בו שני חצאים, בכל חצי 3 חורים ברצפה בצורה אליפסואידית, בקיצור - עדיף ללכת לעשות בשיחים. בכל מקרה היתושים שם תנינים, קרוקודילים, חיות ולא חרקים קטנטנים, מביאים לך ביס, אין לך יד. עכשיו, מאחר ואתם חמושים במידע אודות ה"איצטדיון האולימפי" שבו התחרנו, אפשר לעבור לקטע העיקרי - התחרות. אולי יש לציין שזה סתם שטח יחסית ישר בשנמצא באמצע שום מקום, שיש שם שערי כדורגל ענקיים חלודים מעט שלא בדיוק מובן איך רצו לשחק שם [ הדשא היה גבוה חבל"ז לפני שקצרו אותו ].
עברנו על מגרש, למעשה מנקודת המבט שלי - אני וגיא חרשנו על למצוא נקודות תורפה בנחש ובפירמידות, בזמן שכל השאר עשו שטויות במיץ עגבניות, בזבזו מים יקרים והלכו מכות. אחרי שחרשנו על המגרש איזה 3-4 שעות, הוחלט לנסוע למלון לאכול צהריים, לחזור ולתת את האוטו ל ZION שיאכלו גם הם. אני וארטיום סרבנו, מפני שעוד לא עיכלנו את הרוחת בוקר של 12 בצהריים. דיברנו עם דימה, הבן של אלכס [ הביג בוס של כל הפיינטבול בלטביה ], שחקן ב JET ANGELS , אחלה ראשר, והוא סיפק לנו מידע מעניין. לדוגמא, הבחור עם שיערות השיבה שזחל עם החליפה שלו ליד הפירמידות ורשם משהו על דף הוא לא אחר אלא המנהל הראשי של איזה בנק בריגה [ מה שהסביר את החליפה ], בחור שהסתובב בלי חולצה והפגין שכבות שומן מעטות הוא לא אחר מאשר היו"ר של החברה שמייבאת רכבי סובארו ללטביה, והבחור שרק הרגע הלך לכיוון ה LEXUS שלו, הוא הבעלים של מפעל יציקה מברזל. הדובדבן שבקצפת החברה הלטבית. ד"א, ה"צלם השמן הזה" [ ציטוט של רועי ] הוא בעל האקואה פארק, המקביל למימדיון הישראלי. באמת הדובדבן. המגרשים לטעמי היו נחמדים, שכן בכל אחד מהם בדיוק לפני הבאנר הייתה צורה, אז אני לא צריך לרוץ רחוק. המגרשים היום עם נחשים בצדדים, ועם כמה צורות נחמדות באמצע ובצד השני. אהבנו במיוחד את שלושת העמודים השוכבים, שלמעשה היו צורות מפתח – הבאת לשם שחקן, עשית את המשחק. הנחש היה נחמד, רק שהשחקן שהגיע לשם היה צריך לשבת ללא מעש עד שהיו מוציאים איזה בק. בכל מקרה דאגנו להפגין ישראליות מצוייה במהלך הצפייה במגרשים – דיברנו בטונים גבוהים, תמיד נשמענו כאילו אנחנו על סף התמוטטות עצבים, ודאגנו לא לדבר בשקט, במיוחד בעברית.
אז נעבור לתחרות. ביום הראשון היו משחקי סיווג, במחצית היום הראשונה שיחקה ZION בבית שלה, לא נחלה הצלחה רבה, וירדה ל AMATEURS B , הקרויים גם NOVICE . במחצית היום השנייה [ 1500-לא זוכר מתי] שיחקה TEAMX בבית שלה. ועל זה נספר.
רשימת היריבים של TEAMX ביום הראשון לתחרות:
|
|
|
סיגור קרעו אותנו תוך שניות ספורות, אחרי הכל קבוצה מספונסרת, שמשחקת פיינטבול ספורטיבי עם מאמן אישי 3 שנים. יש לציין שהקבוצה הזו נחלה רק הפסד אחד במהלך כל המשחקים במהלך יומיים, אז מבינים פחות או יותר על מה מדובר. אותו דבר אינסטינקט. הניצחון הראשון היה על SPARTANS . כפי שניבא דימה, הם פשוט התקדמו בלי לדפוק חשבון וכמובן חטפו חשבון במסיכות ובלודרים. למרות שאולי יש לזקוף להגנתם את העובדה שרק 3 שחקים מההרכב הקבוע שלהם שיחקו איתם, השניים האחרים היו חבר'ה נחמדים ביותר מגרמניה שמאוחר יותר בשיחה ערבה בפאב מקומי סיפרו לי על עברם בפיינטבול, למה קוקרים זה נשקים טובים, למה הם מעדיפים נמסיס ובכלל הרבה דברים מעניינים וחדשים על עולם הפיינטבול. פלאש – כנ"ל סיגור. קבוצה חזקה, DM ים, שיחקו מלא, כל משחק בשבילהם כמו משהו שהיה כבר רק בשינויי קטן מאוד, בקיצור, יריב שווה וחזק. שטורם נוצחו, בקלות רבה. על הפיזור ירד להם לפחות שחקן אחד, והם לא עשו אפילו מעבר אחד עד סוף המשחק המר [ עבורם ], ובכך TEAMX הפגינה שליטה מלאה במגרש [ לא קשה לשפוך קבוצה שלא מעריכה אותך : P ]. יש לציין שלפני שעלינו מול שטורם הסתכלנו על ההרנסים שלהם. נדבר בכנות מלאה – צחקתי עליהם טיפה. המספר המירבי של הטיובות שלהם היה 3, כאשר אצלנו אני סחבתי על הגב 5 וגיל שהוא ראשר לקח 4. אז פשוט החלטנו לחכות שתי דקות ולתת להם לשפןך ואז לתת בראש. התוכנית לא יצאה לפועל, כי שפכנו אותם על ההתחלה, כניראה מיהרנו לקפה שחיכה לנו בבר, או לבירה. BUGZ – חבר'ה, עם מידלית, שתופסת את ה ION שלה, שמה אותו על הצורה שלה מלמעלה ומתחילה לרסס את הצופים דרך הרשת, אי אפשר לנצח קבוצה ששוקדת על משחק מדוקדק אפילו מעט. המידלית שלהם חטפה צליפה ישירה מגיא [ שקיבל מידע מודיעיני חשוב על תכונה מיוחדת זו של המידלית ], פשוט נמחצו החרקים. עדיין כל הכבוד על הבחורה ששיחקה איתם, אבל אני חושב שהיא לא יכולה להחשב לשחקנית פיינטבול על רמה – לקחו אותה כניראה כגיבוי שהלך על בסיס קבוע למגרש, שכן רוב הקבוצה שיחקה הרבה יותר טוב ממנה, והפגינה רמה טכנית לא רעה – לפחות לא תקעו לודר, נשק וכל פלג גוף עליון מעל לצורה. נגד קבוצת שוקר שיחקו בלעדיי, חשבו קבוצה חזקה, ניכנס בלי מידל, נדפוק על כל הראש עם הרכב לא הכי חזק אבל נהנה. מסתבר שלא רק נהנו, אלא גם ניצחו אותם. יש לציין שלשוקר הוציאו 1+1, אז התוצאה של המשחק הזה לא סגורה על בטוח, אבל עדיין, כבוד. לג'יונס פלוס. אחלה חבר'ה, לא אהבנו איך שהם שיחקו, אבל עדיין, שיחקו אגרסיבי מאוד, חזק מאוד ולפי הספר. לא יכלנו לעמוד בפני לחץ כזה, אבל תמיד יש פעם הבאה J . אנג'לס. זה היה המשחק האחרון שלנו, ואני מרים אצבע מאשימה כלפיהם ואומר שהם מחקו פגיעות. פגעתי לבקמן שלהם שישב בצורה מספר 2 3 פעמים בלודר, בכולם ראיתי את הספלאט, וב2 ראיתי אפילו את הצבע על הלודר, אך הוא יצא נקי. קיבל בסוף בגב. לטעמי זה היה משחק יוצא דופן עבורי, שכן הצלחתי להוציא 3 איש במהלכו, ולהמשיך לנהל את המשחק למרות שיצאו לנו 2 שחקנים. כל הכבוד לגיא על הבונקר שהוא הביא בליטאים. אז אחרי 5 ניצחונות הבטחנו מקומנו ב AMATEURS , או AMATERS A . למחרת שיחקנו נגד FLASH , סיגור ועוד 2 קבוצות, הפסדנו לכולם, אחרי הכל, זה אמצ'ורס אמיתיים, שמשחקים מלא זמן, להבדיל מאיתנו.
אולי ראוי לציין כמה פרטים על החלק הרשמי של התחרות – חלוקת הפרסים. בחלוקת הפרסים של רוקיז שהייתה אתמול, לא נכחתי. אבל על שלנו – אספר בשמחה. התחילו מנוויס, וכמובן ממקום אחרון. לא זוכר מקומות אחרונים, רק זוכר ש ZION לקחו משהו כמו 8-7. מקום רביעי – UK Fallen Angels – חביבות הקהל, ובאמת שהיה חבל לכולם שהן לא הצליחו טוב יותר. הן קיבלו בתור פרס עודת קצפת ממסעדת Sandy’s Beach . מאחלים החלמה מהירה לראשרית שלהם שחטפה מספר כדורים ישר לצוואר, כואב. אחריהם היו Shocker – כפי שזהכרתי כבר, זו קבוצה עם משקל ממוצע של מעל ל-100 קילו. כל הכבוד. זה היה ממש חביב לראות חבורת מקררים עם קרס אחד אחד לוקחים מקום שלישי. הם חבר'ה נחמדים ביותר, ובמשחק האחרון נגד UK Fallen Angels אחד השחקנים במקום לירות בבונקר על השחקנית האחרונה, כיוון לעברה נשק ואמר " Out ", ולמרות שהיא בטעות הביאה בו כמה יריות, הוא לא ירה, ובסוף החליטו שהם יצאו שניהם. כפי שאמר ה"צלם השמן הזה" [ רועי ] – "ארץ קטנה, אבל עם תרבות גדולה". מקום שני – Brieday מליטא. הייתה להם שחקנית אחת בהרכב – אריקה. וואלה, באמת, היא שיחקה שני משחקים אחרונים בצורה יוצאת מן הכלל, ואולי כל התחרות היא שיחקה לא משהו, אבל במשחקים האחרונים כל הקהל כבר הכיר אותה. וכש Brieday יצאו לקבל מדליות – הקהל רעם "אריקה! אריקה!". אבל אני אישית הכי אהבתי איך ש Legionas Plus קיבלו מדליות – הם לקחו את המדליות, הקפטן הרים יד וכולם השתתקו. ואז הוא אמר "קודם כל אני רוצה להודות לאלהים על המזג אוויר הנאה." הקהל היה במצב של "מה לעזעזאל?!", אחרי זה הוא הודה לאלהים על כל שאר הדברים. ובשבילי, בזמנים בהם כבר אף אחד לא עושה את זה, ורק בארה"ב עושים את זה בשביל הפופולריות, כשיוצאת קבוצה ופשוט אומרת תודה לאלהים, זה משהו יוצא דופן בשבילי. איפשהו במהלך הדיבור שלו מישהו זרק "תירא מאלהים" בצחוק, אולי לא אהבתי איך שיחקתם, Legiona Plus , אבל ללא ספק אהבתי את מה שאמרתם כשניצחתם.
הערב שאחרי התחרות. החלטנו "לחגוג" את ה"נצחון", והלכנו ללידו. נתנו לנו שעתיים או אפילו שלוש, ואחרי שאכלנו בשיא האיטיות נשאר לנו מלא זמן לעשות כלום. מכיוון שאני לא שותה משקאות אלכהליים, יצאתי לחפש מה לעשות בתוך מתחם הלידו. חשבתם לידו זו מסעדה בלבד? הייתם מתים. זה מתחם ע-נ-ק-י, עם כל מה שבא לכם בפנים – מגרש להחלקה על רולרבליידס, מכוניות קטנות לילדודס, במה עם הופעות לאורחי המתחם, וסתם כמה מתקנים וכיוצא בזה. היה מצחיק מאוד לראות את הפרצוף של גיא בזמן שהוא ניסה להשאר כמה שיותר זמן על השור, מצחיק לראות את אולג לומד לנסוע על רולרבליידס, לראות את אלון דוחף את עצמו קדימה ועושה תנועות תחת וחושב מעצמו נוסע מומחה על רולר, אשליות. בסופו של דבר כולם יצאו מבסוטים, אולי חוץ מהבחור סיפק אבטחה למתחם, שכן כל איזה 10 דקות הוא היה צריך לרוץ אחרי רועי שעלה על הבמה עם הרולר, ואז איך שהיה רואה את המאבטח היה יורד משם ובורח. עד שיגאל החליט שהמאבטח סבל מספיק ואמר לו "קאפיש", לא זוכר באיזו שפה בדיוק, אבל רועי ישב עצוב מאוד אחרי זה – הרסו לו את כל הכיף של לנדנד למאבטח המסכן. דרך אגב, המאבטח הזה, היו לו כמה קטעים קורעים – כשגיא עלה על הדשה כדי להסביר משהו ללאוניד ויורי, בא המאבטח וכדי למשוך את תשומת ליבו של גיא התחיל לצעוק כמו ראפר "יו!", זה היה די מצחיק, אבל כשגיא בסופו של דבר הסתובב אליו הוא שאל ברוסית "גם אצלך בבית אתה מטפס ככה?". כאן זה היה פשוט קורע עבורי, וכשתרגמתי זה השאיר את רועי במצב " What the heck this idiot wants?! ". מאבטח מוזר, אבל את האמת – היה קורע לראות אותו הולך דרך כל המגרש בניסיון לתפוס את רועי שחמק ממנו כל הזמן ועשה כאילו שהוא לא שם לב לניסינות של המאבטח המסכן לקרוא לו.
היום למחרת חזר לשגרת טיול מאורגן, הלכנו ל AquaPark – פארק מים מקומי, היו שם צחוקים, שחכנו שם את יורי, שבסוף התברר שיצא החוצה אחרי סאונה ונרדם לו כמו תינוק. גיא ורועי מצאו איזה עיגולי זכוכית בתחתית בריכה, שכפי שהתברר לי בסוף היו חלונות בתקרת הכניסה לפארק הזה. הם היו מתיישבים על החלונות האלה ונוקטים בדרכו של גורו החשיפה – מר גיא לויצקי. מארקי משום מה [ באמת מעניין למה, NOT! ], לא חלק איתם נטייה זו וגרם להם להפסיק. אחרי הפארק הזה נסענו לסגור חשבונות עם אלכס, יצא לנו 90 לט לאדם, ואז יצאנו למועדון " ZEBRA ", שם יש מלצרית נחמדה ביותר – קאטיה, שכמה ימים לפני זה סבלה את נוכחותנו בצורה סבירה למדי. כשהגענו פתאום צצו להם אלכס, אישתו, ביתו ושני הגרמני מקבוצת Gung-Ho , ששיחקו אתמול עם Spartans . מינו אותי למתרגם הראשי של השניים, והוצגתי בפניהם כאדם שיכול לדבר נונ-סטופ 4 שעות ואף יותר. לא יצא לי, אבל צריך לבדוק : P . בכל מקרה ממש נהנתי לדבר עם אנדריאס, הוא סיפר לי על הדרך הנכונה להחזיק נשק, על הדרך בה רובו – המאמן של קבוצת Nexus האנגליה הסביר לו איך שצריך לעשות סנאפ שוטים. בכלל מעניין לדבר עם ה Sales Manager של חברת WGP שעבד שם 8 שנים, היה בכל סדרות MILLENIUM , לשמוע את סיפוריו. כיום הוא מייצג את החברה שלה זכויות המכירה הבלעדיות לנשקי Nemesis – גרסה זולה של האינטימידטורים למיניהם, שלדבריו של אנדריאס בכלל לא גרועה מהם, ואף טובה יותר [ העלת לחץ בטעות לא גורמת לפיצוץ הסולנואיד ועוד כמה שיפורים קטנים. ראוי לציין בכלל שהנשק ממש נוח, ומשיגים איתו מהירות ירי טובה מאוד, אבל תמורת 700 דולר – אולי עדיף להוסיף מעט כסף ולקנות שוקר ]. הבחור המסכן היה כל כך עסוק בלספר לי עד כמה זה טעותי לשחק עם דרופ ודברים דומים שהוא לא שתה אפילו שליש מחצי ליטר הבירה שהזמין. כמה טוב שתמיד יש לידך יבגני צמא לבירה, איך שהוא ראה את כוס הבירה אמר – "שלי", ולמרות התנגדות חלשה מצידי לעובדה שזו לא הכוס שלו, סיים אותה בלגימה ארוכה. אחרי זה נסענו למלון, החבר'ה שתו ייגרמאסטר לרגל הניצחון, מארקי דיבר ארוכות על השד יודע מה עם יורי, הקפטן של טייפון הרוסייה, ואני לא נירדמתי. שכן חזרנו באחת בלילה, והייתי צריך לארוז ולתפוס מונית בחמש בבוקר. גם הלילה פאפא נעדר בעינייניו בריגה [ זה היה הלילה השני בו פאפא לא ישן בחדרו במלון ].
מתישהו בעתיד אולי נאריך את הקטע, לבינתיים פתוח לבקשות והצעות.
רם.
Sorry for the Hebrew version, ebglish will be mailed personally by request [ 300fpsc@gmail.com] or might be posted later, however don't wait for it, better mail me.
